בלוג - סיפורים

ביום ההולדת ה-18 היא שינתה את שמה. זה לא היה צעד של התרסה, אפילו לא משהו של קריאה לעזרה. היא

הקפה היה מתוק מדי אבל היא חייכה בנימוס ואמרה תודה. כן. טעים מאד. בדיוק כמו שצריך. היא לא נוהגת להעליב

בשנייה הראשונה שראתה אותו היא התאהבה. מצחיק, אף פעם לא באמת האמינה באהבה ממבט ראשון. זה תמיד נשמע לה כמו

סבא שלי כבר היה קורע לו את הצורה! מצחיק, אבל זו המחשבה הראשונה שעלתה לה בראש כשהבחינה בנער מהצד השני

לפעמים היא צריכה אהבה. לא רק צריכה. רוצה. זקוקה. עורגת. מוכנה ללכת עד סוף העולם שמאלה, כדי להיות במקום הזה

פח לא סתם פח יותר פחחחחחח כזה עם ח' גרוני וארוך עד שנגמר האוויר והלב מתחיל לדפוק עמוק בתוך הנשמה.

תתפלא, פעם לא הייתי כזו. פעם, לפני שפגשתי אותך הייתי יושבת בלילה לבד על המיטה, ככה עם הבגדים והסירחון של

היא מוכנה ללכת במדבר 40 שנה, לנסוע למנזר שכוח אל בטיבט, להקיף את העולם בקיאק, לעשות הכל, רק כדי לא

הקפה של הבוקר היה מר מדי, העוגייה שהיא אוכלת כל בוקר הייתה מתוקה מדי, האור שחדר מבעד לתריסים סינוור אותה

תראי, כבר שנתיים לא הייתם בקשר והוא עדיין לא יוצא לך מהראש. זה נראה לך הגיוני? כל המומחים אמרו לך

נחמה והחלומות =========== נחמה אף פעם לא זכרה חלומות. כל החברות שלה (ויש לה הרבה חברות) היו תמיד משתפות אותה

חג האהבה של פנחס ולאה ================== כל שנה בחג האהבה של הנוצרים פנחס ולאה מתלבשים יפה, "מתחתכים" הם קוראים לזה,

כבר כמה שנים היא הולכת בצד השני של המדרכה הראש מורכן, הידיים צמודות לצידי הגוף, עוצרת את הנשימה כדי להתנתק,

ידעתי שהיא תבוא אלי, ידעתי. ברגע שראיתי אותה נכנסת לקניון, נעמדת בצד ומנסה להבין לאן היא אמורה ללכת. טוב, זו

לסבתא שלי יש כנפיים. תמיד ידעתי את זה, אפילו שהיא לא גילתה לי מעולם. כל הזמן הסתירה אותן מקופלות, צמודות

כל בוקר, סבתא ברכה הייתה פותחת את התריסים בעיניים עצומות, מזיזה אותם לאט לאט, בזהירות, רק למקרה שאיזה חתול התיישב