סדרת האהבה #1 – הקדמה

מרכז G

מאמר זה הוא הקדמה למה שאני מכנה "סדרת האהבה". הסדרה תחקור לעומק את חווית האהבה כפי שהיא מתבטאת במרכז הזהות, כיוון ואהבה, מתוך כל אחד מהשערים שנמצאים בו.

הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא שבמרכז הזהות, הכיוון והאהבה (G Center) יש 4 שערים במסלול האינדבידואלי ו-4 במסלול הקולקטיבי. אין בו אף מסלול שבטי.

איך זה ייתכן?

זה הרי נוגד את כל האינסטינקטים שלנו, את כל מה שגדלנו עליו, את כל המחשבות שהתרגלנו לחשוב על כך שאהבה מגיעה מתוך ההתחככות באחר.

העיצוב האנושי חושף אותנו לאמת אחרת, אמת גבוהה אנרגטית, אבל גם כזו של היומיום שלנו, של הדרך בה אנחנו מעוצבים לאהוב באמת.

מעניין לראות את הריחוק של מרכז הזהות, הכיוון והאהבה מהשבט, מהמקומות האלו ש"משווקים/מוכרים" לנו את החיבור האוטומטי בין אהבה לתמיכה, חיבור למסורת, טקסים שבטיים.

בעצם, מה שאנחנו לומדים מכך קודם כל, הוא שהדרך לאהבה עוברת דרך המסלול האינדבידואלי שמחפש חוויה של אהבה עצמית, זה שעסוק בהעצמה של עצמנו ושל אחרים, ודרך המסלולים הקולקטיביים של ההיגיון והחוויה, שעסוקים בשיתוף לא אישי, כזה שמטרתו היא לשנות את העולם דרך הידע או החוויות שאנחנו עוברים וחולקים עם אחרים.

כלומר, לפי העיצוב האנושי אהבה לא קשורה לתמיכה.

אהבה קשורה להסכמה להיות מי שאנחנו, ולהסכמה לשתף את מה שיש לנו עם העולם.

אם ירצו, יקבלו מאיתנו השראה.

אם ירצו, ילמדו מהשיתופים שלנו וישנו את הדרך בה המערכות, המוסדות והאנושות פועלת.

אנחנו לא "זקוקים" להם. לא מנהלים איתם מו"מ (שבטי) על מי שאנחנו, לא מעגלים פינות כדי שיקבלו אותנו או כדי להרגיש שייכים.

לפי תבניות החשיבה המקובלות, היינו מצפים מהאהבה להיראות אחרת. להיראות שבטית, עוטפת, מכילה, מחבקת, חומלת דרך החיבורים השבטיים, אבל מטרת העיצוב האנושי היא להראות לנו את המכניקה האמיתית, זו שלא תלויה בתפיסות האנושיות שלנו, בציפיות עליהן התחנכנו ובהתניות של השבט אליו נולדנו.

חשוב לזכור שהמטרה האמיתית של השבט היא לתמוך בנו, להגן עלינו ולעזור לנו לשרוד. הוא עושה את זה דרך מו"מ, יד רוחצת יד, הסכמות וסיכומים, ובניית מערכות של איזונים. כל אחד מקבל ונותן בשבט. הצורך בשבט הוא לא באהבה אלא בתמיכה. השבט אמור לספק לנו קורת גג, מזון, אפילו סט של ערכים ואמונות שיאפשרו לנו להרגיש שייכים, מוגנים.

אם לא נצליח לקיים את המו"מ העדין הזה, את ה-win win, נורחק מהשבט, מהמערה, ונהיה בסכנת רעב, קור או מוות ע"י טורפים. החיבור שלנו לשבט הישרדותי מעיקרו. האהבה מגיעה לשם רק דרך האנרגיות של האינדבידואלים בתוכו, כאשר הם מקבלים את האפשרות להיות מי שהם באמת, בתוך המעטפת המגוננת השבטית.

אהבה היא תמיד אינדבידואלית. והיא תמיד שונה באופיה ובדרך הביטוי שלה, בדיוק כפי שהמפות שלנו שונות אחת מהשניה. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו באופן שונה, לפי החיבור המיוחד והאישי שנוצר בינינו, אוהבים את החברים שלנו באופן שונה כל אחד מהאחר, אוהבים את עצמנו באופן שמשתנה לפי הנסיבות והאינטראקציות שלנו עם העולם. אני אוהבת אותך, או אני אוהבת רעיון, או שאני אוהבת דרך מסויימת או משהו שמאפשר לי, כאינדבידואלית, לבטא את עצמי.

מרתק להבין את הניואנסים האלו של האהבה לפי העיצוב האנושי.

אם נתבונן על המסלולים השבטיים במפת העיצוב האנושי, נראה שמרכז הזהות, הכיוון והאהבה לא נכלל במסלול השבטי, כי אין בשבט זהות אינדבידואלית. אין כיוון של האינדבידואל. כולם נעים כגוף אחד בכיוון מסוים, ומי שלא מתיישר עם הקו – מורחק מהשבט. גם הראש, על שני חלקיו, לא חלק מהמסלול השבטי (כי השבט פועל כעדר, ולא מעוצב לחשוב), אבל זה כבר נושא למאמר אחר.

אז לפני שנצלול פנימה אל השערים השונים במרכז הנפלא הזה, אני מזמינה אתכםן לצאת איתי למסע קטן של העמקה ולבחון לאילו מסלולים משתייכים השערים המוגדרים שלכם.

למתחילים שבינינו, הנה הפירוט:

מסלול אינדבידואלי שהנושא המרכזי שלו העצמה: שערים 1,2,10,25

מסלולים קולקטיביים שהנושא המרכזי שיתוף: שערים 15,46,7,13

למה הקולקטיב כל כך משמעותי לאהבה שלנו? כי בסופו של דבר הוא זה שמייצג את הסביבה בה אנו מתנהלים, את המשפחה, החברה, מקום העבודה, המוסדות המקיפים אותנו (מערכת החינוך, הממשלה, העירייה, קופות החולים וכו'). שם נמצאות התניות מאד חזקות, שעלולות להסיט אותנו מהנתיב שלנו, ומכאן מהאהבה לעצמנו.

רק היכולת של האינדבידואל לזכור מי הוא באמת מול הקולקטיב, מאפשר חיבור לזהות הגבוהה שלנו, ומכאן גם לכיוון המדויק עבורנו בחיים.

אהבה היא פועל יוצא של הקשבה לעצמנו, וריקוד מתמשך ואינסופי של האינדבידואל מול הקולקטיב.

במאמרים הבאים בסידרה נצא יחד לרקוד את הריקוד הנפלא הזה.

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר