נחמה והחלומות

Asian woman sleeping on the couch
נחמה והחלומות
===========
נחמה אף פעם לא זכרה חלומות.
כל החברות שלה (ויש לה הרבה חברות) היו תמיד משתפות אותה בהתרגשות רבה בחלומות המשוגעים שלהן.
כן, תמיד החלומות היו משוגעים.
חברה טובה שלה, שרה היפה, זוכרת חלומות כבר מגיל ממש צעיר. אולי עוד מאז שהייתה תינוקת, והחלומות שלה פשוט מפחידים. היא חולמת על שרפות, ועל אנשים במסכות שחורות שפורצים לה לבית, ועל תאונות דרכים שקורות לילדים שלה, ועל זה שהיא רצה ברחוב ובורחת ממשהו לא ברור, ומנסה לצעוק לעזרה ולא יוצא לה קול…
ככה כל החלומות שלה.
והיא תמיד מתעוררת מבועתת, מבוהלת, וישר מרימה טלפון לנחמה.
כי נחמה יודעת להקשיב לחלום ולהגיד לה את הדבר היחיד שמי שלא זוכרת חלומות יכולה לומר: טוב, זה רק חלום שרה. תראי איך את חולמת חלומות זוועה כבר כל כך הרבה שנים וטפו טפו טפו שום דבר מכל מה שחלמת לא קרה.
וכך היא מרגיעה אותה כל פעם מחדש, עד החלום הבא.
ויש גם את נורית, החברה הספרית ששומעת את כל הרכילויות של השכונה, יודעת כל מה שקורה בבתים מאחורי התריסים הסגורים, ובלילה בלילה המוח שלה עושה מזה אללה איסתור של סיפורים.
היא מחברת את הבת של השכנה שנכשלה בבחינה עם האבא המבוגר של בעל המכולת שיושב ומלמד אותה חשבון, ואת הילדה המתבגרת של רחל המתווכת עם הרוסיה שהגיעה לא מזמן לשכונה ועושה טיפולי הפריה כי בכלל אין לה ילדים, ואפילו את עצמה עם הבעל של רוזה, אבל על זה היא לא מוכנה לספר… אלף לילה ולילה קורה אצל נורית בלילה. וכשהיא מספרת לנחמה הן תמיד צוחקות עד סוף כל הדמעות כי הכל כל כך לא הגיוני ומוזר ומפתיע…
ויש את שרה הרזה, שלהבדיל משרה היפה חולמת על מקומות רחוקים, כאלו שראתה בסרטים או במגזינים של הנשיונל ג'אוגרפיק שלה,
וגם את חוה שמתעוררת כמה פעמים בשבוע עם מסרים של הקרובים שלה מהעולם הבא, ועוד חברות שסתם זוכרות כל מיני חלומות חסרי הגיון לחלוטין.
והן כולן זוכרות.
רק נחמה לא זוכרת כלום.
שנים שהיא סוחבת את התסכול הזה, מנסה בכוח כל מיני פטנטים ועצות שמקבלת מהחברות שלה איך לזכור חלומות. כלום. נאדה. שום דבר לא נתפס. כאילו המוח שלה החליט לא לשתף פעולה.
פעם אמרו לה לשתות חצי כוס מים, ואת החצי השני לשתות מיד כשמתעוררת, והמליצו לה לשים נייר ועט ליד המיטה, ואמרו לה אפילו להתפלל תפילה מיוחדת, כזו שתביע כוונה לזכור את החלומות.
היא עשתה הכל. כלום לא עבד.
עד שוויתרה.
ודווקא כשוויתרה זה קרה!
זה היה לילה רגיל של אמצע השבוע. היא בדיוק סיימה לסדר את המטבח, כי היא לא מסוגלת ללכת לישון אם יש אפילו כוס אחת בכיור, ובעלה כל הזמן צוחק עליה על זה אבל לא אכפת לה, ושתתה כוס מים כי זה בריא לתת לגוף נוזלים בזמן השינה, ונכנסה למיטה עייפה כל כך, עד שאפילו ויתרה על קריאת פרק מהספר שהיא קוראת כל לילה עד שהיא נרדמת. פשוט כיבתה את האור, עצמה את העיניים וכשפקחה אותן היא זכרה!
ככה, בלי לרשום כלום, בלי תפילה ובלי טריקים מיוחדים היא זכרה את החלום בפעם הראשונה בחייה!
זה היה החלום הכי יפה בעולם! והיא יודעת, כי היא שומעת המון חלומות מהחברות שלה. חלום שבו היא הייתה במקום נפלא כמו גן עדן, ריחות של יסמין ופרפרים לבנים, והיא פשוט הייתה שם, הולכת לאיטה בהנאה גדולה לשום מקום, בלי מטרה. פשוט נהנית מהחוויה.
וככה, בתחושת העונג האינסופית הזו היא התעוררה.
זוכרת כל פרח וכל פרפר שבא לברך, כל משב רוח שעבר לה בשיער, כל צעד ופסיעה בדשא הירוק, כל ענן לבנבן ונוצתי ברקיע הרחוק. זוכרת את עצמה מחייכת כך סתם, בלי סיבה, חושבת מחשבות של כלום ושל הכל באותה הדקה, כל רעיון שעבר לה בראש היה הגיוני ופשוט, היא הייתה שם לבד ולא הרגישה בכלל תחושה של בדידות…
ובתחושה עזה של קסם נחמה קמה מהמיטה, יודעת שמעכשיו הכל משתנה. היא כבר לא נחמה המוזרה שלא חולמת חלומות. היא לא רק נחמה שמנחמת ומפרשת וצוחקת על שטויות. היא נחמה שחולמת בעצמה וגם לה יש מה לשתף. וכך, בהינף יד הרימה את הטלפון לחברות
כי עם כל הכבוד לחלומות, מה הם שווים
אם אין את מי לשתף ולמי לגלות?!

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר