מרכז ספלין: כך אנו מעוצבים לשרוד

ספלין הישרדות

כפי שכבר שמתם לב, מפת העיצוב האנושי מתייחסת אל תשעה תיפקודים/מרכזים, להבדיל מהמודל המוכר של שבע הצ'קרות.

ההתפצלות הראשונה היא של הלב-אגו, שממנו התפצל ונוצר מרכז הזהות הכיוון והאהבה. המרכז הנוסף הוא מרכז הרגש, הסולר פלקסוס שהתפצל ויצר את מרכז האינסטינקטים המוכר בשם ספלין (טחול).

מרכז האינסטינקטים והאינטואיציה הוא כמו ברומטר שמראה לנו את איכות החיים שלנו. הוא אחראי על ה-Well Being (שלומות) שלנו, ובו מיוצגים כל הפחדים.

הטחול הוא חלק מהמערכת החיסונית, ותפקידו לנקות את הדם ולעזור לחסום פולשים זרים לגוף. הוא מייצג במפה את המערכת החיסונית, מרכז המודעות הפיזית, הגופנית, הקמעית, אינטואיציית FFF (Fight, Fly, Freez).

זהו מרכז ההגנה הראשון בפני העולם!

הספלין כאן כדי להגן ולשמור עלינו לא דרך המיינד, הניתוח המנטלי או המחשבות. הוא כאן כדי לסמן לנו הרבה לפני שאנחנו "מבינים" את הכיוון הנכון לפעולה. זוהי ממש ידיעה אינסטינקטיבית בגוף (צמרמורת, שיער סומר, מחנק בגרון, תחושת כיווץ וכו'). אנשים עם אינטואיציה חזקה יודעים, כשמישהו מסתכל עליהם, מה הוא מתכוון לשאול אותם, הם יודעים הרבה פעמים את מי הם עומדים לפגוש וכו'… זוהי ידיעה חולפת ומהירה, וכפי שכבר רובכם יודעים – המיינד שלנו לא מבין את סוג הידיעה הזו, ולכן נוטה לבטל אותה.

יש אנשים שאצלם הספלין הוא הסמכות. אלו האנשים האינטואיטיביים שאמורים להיות עם רמת מודעות מאד גבוהה, מכיוון שהידיעה מגיעה וחולפת מיד, ואם הם מפספסים את התחושה העדינה הזו, הם ימצאו את עצמם אומרים: 'ידעתי שזה יקרה'.

הדימוי הוא כמו של איילה באחו, שאוכלת להנאתה. פתאום מגיע משב רוח, שנושא ריח של לביאה שאולי מתחבאה בין השיחים. אם האיילה לא תתחיל לרוץ מיד, אם היא תתלבט, תנסה לבדוק אם באמת יש שם לביאה, תהסס – היא תיטרף.

ספלין מוגדר (53%): אנשים שבדרך כלל מתנהלים בעולם עם פחות פחדים, חווית well being , אינטואיציה חזקה ששומרת על בריאותם ושלומם. מבחינתם העולם מקום ידידותי ובטוח. הם גם אלו שבהרבה מקרים נותנים תחושת יציבות ללא מוגדרים.

ספלין פתוח (47%): כשהמקום הזה בגוף פתוח וחשוף לעולם הוא מאד רגיש, לכן חייב להקפיד על מה מכניס לגוף. הוא לא יודע מה בריא עבורו! לכן לאנשים עם ספלין פתוח (כמוני למשל) חשוב מאד שלא יסמכו על האינטואיציה. הם חוששים לשחרר דברים, גם אם הם כבר לא משרתים אותם. יתקשו לשחרר זוגיות שלא עובדת, יתקשו להחליף מקום עבודה לא נעים ואפילו יתקשו לעבור מקום מגורים. האחיזה בעבר מעניקה להם אשליית ביטחון.

רק אסטרטגיה וסמכות תאפשר להם לדעת איך לפעול, איך להגיב ואיך בריא להם לחיות.

שאלה מנחה: האם אתה עדיין נאחז במה שלא בריא לך בגלל אשליית הביטחון?

לאנשים עם ספלין פתוח מומלץ לוותר על הנוקשות שגורמת להיאחז ולא לשחרר. הפחד במרכזים הפתוחים מניע את האינטליגנציה שלנו כדי להתגבר ולהשתפר ולהתאים את עצמנו לצרכים המשתנים.

השיעור לבעלי ספלין פתוח: הישרדות מתוך האינטליגנציה של הגוף. הם "נדלקים" ליד אנשים עם ספלין מוגדר. זה מתחיל בגיל צעיר מאד, למשל: אמא עם ספלין מוגדר. לידה נרגיש נפלא. וכשהיא עוזבת את החדר הספלין חוזר להיות פתוח, וזה מרכז הפחדים, ההישרדות, ואז פתאום אנחנו מרגישים חוסר ביטחון, ואנחנו בוכים ומנסים להשאיר את האדם הזה לידנו. וכך אנו מתנהלים כל החיים.

לכן חשוב להבין באילו מערכות יחסים הרסניות אנחנו נאחזים? האנשים עם הספלין המוגדר מאד מושכים אותנו, גם אם בן הזוג מתעלל בנו. במה אנחנו נאחזים? ייתכן שנרגיש טוב ברגע, אבל לטווח ארוך זה לא טוב, וזה קורה לכל מי שהספלין שלו פתוח.

זה יכול להתבטא גם באסוציאציות. למשל: מאהב עם ספלין מוגדר שאיתו שתינו יין, ו-45 שנים אח"כ אנחנו עדיין אומרים שזה היין האהוב עלינו. פשוט קשה לשחרר!! במה נאחזים?? זה הצעד הראשון בלבחון מה טוב לנו ומה לא, ואחרי זמן מה מפתחים מודעות לזה. מה בריא לי, ומה לא?

אנשים עם ספלין פתוח מאד רגישים אינטואיטיבית וגם במערכת החיסונית, מרגישים את "הגופים" של כולם אפילו מבחינה בריאותית ואת הפחדים של כולם. חשוב להם לזכור: אתם לא כאן כדי לסמוך על האינטואיציה שלכם, כי היא משתנה לפי מי שלידכם, שמתנהל מתוך פחד הישרדותי.

אלו הפחדים המרכזיים שמייצג מרכז האינטואיציה:

18 – פחד מסמכות. דווקא שם אנו מאתגרים סמכויות. פחד מסמכות הורית.

28 – פחד מהמוות. מה שדוחף אותנו למצוא משמעות גבוהה בחיים. הדאגה שתהיה משמעות לחיים והפחד מהמוות חסר המשמעות.

32 – פחד מכישלון. חשש שלא נצליח לשרוד מבחינה חומרית. הפחד שלא נהיה מוכשרים מספיק כדי לשמר את השבט במבט לעתיד. הפחד להצליח ברובד הכלכלי החומרי ושתהיה קונסיסטנטיות בהצלחה.

50 – הפחד מאחריות. מרחיק אותנו מאנשים שזקוקים לטיפול שלנו, שמישהו אחר יטפל בהם.

57 – הפחד ממחר/מהעתיד. חוסר ביטחון ממה יקרה. הדאגה מהעתיד

44 – הפחד מהעבר. חוזר להיסטוריה שלנו, לגנים, הפחד של הישרדות המין האנושי. הדאגה לתיקון העצמי והעולם.

48 – הפחד מאי-התאמה. שלא נהיה מספיק מוכשרים, מספיק עמוקים כדי להבטיח חיים טובים יותר בעתיד. החיפוש אחר הטעם והרפטטיביות הלוגית עד לדיוק שתמיד אפשר יהיה לדייק עוד

כאן השאלה מופנית אליכםן:

האם האינטואיציה שלכן מוגדרת? האם היא פתוחה?

האם אחד השערים אצלכם צבוע?

איפה אתם מזהים את עצמכם, במקום החשוב של האינטואיציה וההישרדות?

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר