מרכז הראש: מהי השראה?

ראש רעיונות

ברוכים הבאים למרכז הראש שהוא גם מרכז ההשראה שלנו.

לקח לי לא מעט זמן להבין את המרכז הזה. לכאורה, מה הבעיה, נכון? אבל האמת היא שלא ממש הבנתי מה זה אומר 'השראה'?!

גם ההגדרה המילונית של המילה 'השראה' לא ממש עוזרת: "פעולה במסגרתה חווה ההשראה מקבל קלט כלשהו, בדרך כלל מאחד מחמישה חושים, בעזרתו הוא מצליח לבצע פעולה הנובעת ממצב תודעה גבוהה יותר, כאשר לעיתים הפעולה היא עצם ההיכנסות למצב השראתי." (ויקיפדיה).

המילה הזו שידרה לי פתיחות, אבל עם זאת הייתה לי לא ברורה. עד שהתחלתי להיעזר באנלוגיה של סיר הלחץ וכל החלקים של הפאזל התיישבו במקום.

הראש/מוח/מיינד הוא כמו ספוג ענק שסופג את כל מה שקורה לנו מרגע הלידה. הוא מקבל את כל מה שאנחנו רואים, מריחים, שומעים, חשים, טועמים, חווים, מתנסים ולומדים בחיים האלה. המון המון המון אינפורמציה שנכנסת אלינו מבחוץ.

זו הסיבה שאנחנו חוזרים ומדגישים בעיצוב האנושי שהמיינד הוא לא הסמכות לקבלת החלטות. כל המידע שקיים בתוכו מגיע מבחוץ. הוא בעצם כמו כל איבר בגוף שלנו – מערכת העיכול, מערכת הנשימה וכו' – שמתחילים לתפקד באופן האופטימלי רק כשאנחנו נולדים. בראש ממוקמת האישיות, התודעה, המחשבות. אין שם שום מידע על הדיזיין שלנו, על החלק הלא-מודע, על הגוף שהוא הסמכות הפנימית שלנו.

זיכרו – אל תאמינו למחשבות שלכם כשהן אומרות לכם מה לעשות!

כי אם לסיר הלחץ יש שסתום שפועל באופן תקין – הוא מוריד לחץ ומשחרר את כל הרעיונות, המחשבות, המידע ספג ואגר בתוכו באופן בריא כהשראה לעולם, לאחרים. הרעיונות והשאלות שלו לא מיועדות עבורו!

אבל אם לסיר הלחץ אין שסתום, או שהשסתום שלו לא תקין – הוא מתפוצץ!

לא סתם מרכז הראש נקרא מרכז לחץ (מנטלי).

רק לכ-30% מהאנושות יש ראש המוגדר (צבוע). הראש המוגדר סופג מידע ומעבד אותו לשאלות. זו הדרך שלנו, בני האדם, לעבד מידע. אנחנו שואלים: למה? מה? איפה? איך? מתי? ועוד ועוד אינספור שאלות, חלקן כל כך מהירות ואוטומטיות שאנחנו בכלל לא שמים לב לתהליך הזה: לכוון שעון מעורר? לקום עכשיו? לצחצח שיניים? להתקשר להורים? להיפגש עם החברה? כל החיים שלנו הם רצף של שאלות ותשובות…

הראש המוגדר "משחרר" את השאלות האלו לעולם כל הזמן (כמו סיר לחץ עם שסתום תקין שמשחרר אדים), אבל לא באמת מתעניין בתשובות (יש לו תשובות משלו לשאלות שהוא שואל). זהו תהליך החשיבה קבוע ואינו קל להשפעה. חשוב לו להבין דברים, לפתור אותם ולהכניסם לתבניות הגיוניות. כשפועלים נכון ממתינים בסבלנות לפתרונות שיגיעו, ומעוררים השראה באחרים. זה קורה רק כשפועלים לפי האסטרטגיה והסמכות.

למשל – אם אני יועצת אינטואיטיבית עם ראש מוגדר עלי להמתין להזמנה ובאותו רגע להחליט אם אני מעוניינת לענות על השאלה, להצטרף לפרוייקט או לתרום מזמני.

דוגמה טובה, שרוב האנשים מתחברים אליה:

נניח שאתם יושבים עם חברים, ומתפתחת שיחה על פוליטיקה. אחד החברים פונה אליכם ושואל אתכם מה דעתכם על דונלד טראמפ. האמת היא שהדבר האחרון שבא לכם לעשות באותו זמן הוא לדבר על פוליטיקה, אבל כולם מסתכלים עליכם ואתם מאלצים את עצמכם לומר משהו, למרות שהגוף שלכם צורח לאאאאאא…

אסטרטגית – הוזמנתם.

סמכותית – פעלתם מתוך המיינד ולא מתוך הסמכות הפנימית, וכתוצאה מכך הרגשתם שאתם מתוסכלים, מרירים, כועסים שנגררתם לבזבז זמן ואנרגיה על נושא שלא מעניין אתכם, ויותר מכך – גם לא הייתם שם במיטבכם, לא הבעתם את דעתכם וכו', כי נגררתם אחרי הראש שאמר לכם 'יאללה, תענו. אם לא תצטרפו לשיחה יחשבו שאתם משעממים, שאין לכם דעה ולא ישתפו אתכם בפעמים הבאות'. בעלי הראש הפתוח (כ-70% מהאנושות) מקבלים את השאלה ששיחררו בעלי הראש המוגדר, והם נמצאים תחת לחץ להבין ולפתור דברים שמגיעים מבחוץ. עליהם להיות ערים לסמכות שלהם שמאותתת אם הם רוצים לענות, או לא. במידה והתגובה היא לא! – החזר את השאלה לשואל או אמרו: אני לא פנוי.ה לדבר על זה כרגע.

שאלות מנחות לראש פתוח: האם את יודעת מה ומי באמת מעורר בך השראה ובמה מדויק לך להתמקד? האם אתה עדיין מנסה לענות על שאלות שאינן חשובות עבורך? כשאני מנסה לענות על שאלות לא חשובות, אני לא פנויה לדברים שנכונים עבורי או שחשובים לי באמת.

יש לי אינספור סיטואציות בחיי בהן נגררתי אחרי רעיונות של אחרים, איבדתי את המיקוד שלי והלכתי לאיבוד. אשתף בהמשך בתגובות. אבל לפני כן אשמח לשמוע מכם:

יש לכם מרכז ראש פתוח?

יש לכם מרכז ראש מוגדר?

מה ההשפעה של רעיונות של אחרים על חייכםן? עד כמה הסמכות הפנימית מאפשרת לכם לנווט ב"ים האינטליגנציות" והמידעים שסובבים אותנו? עד כמה אתם ממוקדים? האם אתן לא רק מקבלות השראה, אלא גם מעוררות השראה באחרים?

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר