מקום אחר

chakra-healing-energy-body-neon-girl

הקפה היה מתוק מדי אבל היא חייכה בנימוס ואמרה תודה.

כן. טעים מאד. בדיוק כמו שצריך.

היא לא נוהגת להעליב אנשים. עד שמישהו כבר התאמץ בשבילה והכין לה קפה, מי היא שתתלונן.

יושבת בפינת הספה מכווצת, מקווה שישכחו שהיא בכלל שם. לא ברור לה למה הסכימה לבוא. ידעה שהיא לא מתאימה. היא לא אשת שיחה מעניינת. אין לה שום דבר חכם לספר. החיים שלה משעממים אפילו אותה.

השיחה מתנהלת מעליה, קולחת מצדדיה, אנשים צוחקים סביבה והיא בפרצוף שהחיוך קפא עליו, רק מחכה שזה ייגמר.

היא לא מתאימה. היא לא מעניינת אף אחד.

מציצה בשעון. לא יכול להיות, עברה רק חצי שעה?! זה מרגיש לה כמו שעות ארוכות. כל דקה דוקרת אותה בלב. כל תזוזה של המחוג בשעון מזכירה לה עד כמה היא לא שייכת.

מציצה בהם בזהירות. הנה, מלכת החבורה. כמה ביטחון עצמי יש לה. כאילו הולכת עם שלט על המצח: תראו אותי. אני הכי מוצלחת והכי יפה והכי משעשעת והכי רזה, והכי עם טעם טוב בבגדים והכי מבינה ביין ובאוכל והכי מטיילת בעולם והכי, והכי והכי… מעפעפת בריסיה אל בחור ארוך עם גרוגרת בולטת בחליפה יקרה להחריד. והשעון שלו… בטח עולה הון תועפות. מריחים אותו עד פה, עד הקצה של הספה. ריח יקר. גם המלכה מריחה אותו. סימנה אותו. יופי וכסף הולכים יחד. גם ביטחון עצמי וכסף הולכים יחד. גם טעם טוב וכסף הולכים יחד. כל מה שאין לה הולך יחד. אבל לא יחד איתה.

והנה זאת, טיפוס המורה עם המשקפיים האופנתיות, איך היא נוגעת בבחור שמולה כאילו באקראי. טופחת לו על היד, מתקרבת אליו קצת יותר. ברור שהיא מעוניינת. מצחיק לראות אותו. הוא במצוקה. מנסה לדבר איתה אבל העיניים שלו כל הזמן מתרוצצות בינה ובין המלכה. גם הוא היה רוצה להיות במקום אחר, רק לא כמוה. לא במקום אחר אחר. במקום אחר ליד מישהי אחרת.

אוף… נמאס. אפשר לקום עכשיו או שזה לא מנומס? אפשר ללכת אחרי ארבעים דקות? בעצם, לאף אחד לא יהיה אכפת. זה לא שמישהו מתעניין בה.

טוב, לוקחת אוויר ונאחזת בתיק כאילו הוא עוגן. יש לה מה לעשות עם הידיים ועכשיו רק צריך אומץ כדי להתרומם. זה לא פשוט כי ברגע שהיא תזוז כולם יביטו לכיוון שלה.

היא שונאת למשוך תשומת לב. מה לעשות? להישאר… ללכת…?

שוקעת עמוק יותר בתוך הכורסה. עכשיו היא לא שונאת רק אותם. עכשיו היא כבר שונאת גם את עצמה. אפילו ללכת היא לא יכולה.

לגימה מהקפה המגעיל. מתכופפת לקחת עוגיה כדי להעלים את הטעם הנורא שיש לה בפה. עוצמת עיניים לשנייה, לדמיין מקום אחר, אנשים אחרים, תחושה של הנאה. פוקחת עיניים ומישהו מחייך לה מול הפרצוף. קרוב. קרוב מדי. את בסדר? כי לרגע חשבתי שאת לא מרגישה כל כך טוב. משעמם לי פה.

בא לך ללכת למקום אחר?

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר