מילים מילים

woman coffee

הקפה של הבוקר היה מר מדי,
העוגייה שהיא אוכלת כל בוקר הייתה מתוקה מדי,
האור שחדר מבעד לתריסים סינוור אותה
וכל מה שהיא רצתה באותו רגע היה להיעלם.
להיות במקום אחר.
כל מקום.
מבחינתה באיגלו באנטארקטיקה
או על ספינת דייגים באפריקה,
כל מקום בעולם
רק לא כאן!


המילים שנזרקו אתמול לאוויר נאחזו בה בעקשנות לא רגילה.
בדרך כלל היא לא מאפשרת את זה.
מילים מילים תלויות באוויר
לא מאפשרות לה לנשום.
כל נשימה
מחדירה לתוכה באלימות
מילה שנזרקה
ומסרבת להתפנות.
היא לא יכולה איתן,
עם המילים האלו שלא נותנות לה מנוחה…


פעם לא הייתי לוקחת ללב היא חושבת לעצמה, פעם למילים לא היו כאלו עוצמות.
פעם, המילים היו כמו כדורי ג'אגלינג. היא ידעה לשחק איתן, להעיף אותן באוויר ולשלוט בקצב ובהשפעה שלהן עליה.
עכשיו היא מרגישה חשופה לגמרי.
כל ההגנות ירדו.
"כל המילים השמחות פרצו שוב בהורה סוערת" מחייכת לעצמה בעצב…
אין לה מילים שמחות. היא נושמת קשה. מילים קשות. מילים אכזריות, מילים אמיתיות.


אף פעם לא חשבה שיהיה לה כל כך קשה להתמודד עם האמת.
המילים מרחפות באוויר, והיא מרגישה אותן. את כולן. הן כאן כמו האוויר שהיא נושמת. בלתי נראות אבל כל כך חשובות.
מעניין מה היה קורה אם האוויר היה קולט את כל המילים אליו, כל המילים שנזרקות לחלל האוויר בלי לחשוב פעמיים, כל המילים הקשות, הפוגעות, האכזריות… כל המילים שאנשים רוצים לבלוע בחזרה, כל המילים שנאמרות ונשארות יתומות, בלי אף אחד שייקח עליהן אחריות, בלי אף אחד שיערסל אותן ויאהב אותן ויקבל אותן כמו שהן, רק מילים בודדות באוויר…
המחשבות משגעות אותה.
אני משתגעת.
צריכה להתאפס על עצמי מהר.
תיכף הילדים יקומו, והיום יתחיל מחדש, כאילו הכל בסדר.


בעצם, לא קרה כלום.
נאמרו מילים. הן באוויר. אולי יתנדפו ואולי יחלחלו אלי בכל נשימה.
אולי יכאיבו ואולי ירפאו.
אולי ישנו את המחשבות שלי
ואולי ימצאו בית של קבע בתאים האפורים המרוחקים ביותר, אלו שהיא אורזת בשקיות ואקום ומאחסנת רחוק כדי שלא יתפסו מקום…
ואולי, רק אולי, היא תיקח אותן אחת אחת,
תערסל אותן לליבה,
תעטוף אותן באהבה
ותצא איתן מחוזקת לעולם,
כי אין מילים בודדות ואין מילים רעות ואין מילים לא אהובות.
ויש לה כוחות על של אישה נחושה לקחת אותן, ללוש אותן, לחבר אותן וליצור מהן את העולם הכי נפלא של חייה.
עולם של אהבה

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר