מחלקת עבודות מיוחדות

14691368_10154608531776484_7519937874472111893_o

14691368_10154608531776484_7519937874472111893_oאת הסיפור הזה אפשר להתחיל במקום שבו הרמתי ידיים וויתרתי,
או במקום שבו בחרתי ללכת עם הלב שלי,
או במקום שבו בחרתי "למרוד" במוסכמות ולעשות מה שעושה לי טוב,
או במקום שבו ברחתי מאחריות
מצחיק, אנחנו תמיד רואים דברים מהפוזיציה, מהמקום השיפוטי ומתוך האמונות שלנו.
מה שקרה זה שהפסקתי את הלימודים באוניברסיטה בלי לסיים את התואר!
פשוט קמתי והלכתי כי היה לי ממש רע.
לא סבלתי את ההמוניות, את הלחץ, את התחרותיות…
במשך שנים סיפרתי לכולם שמה ששבר אותי זה מקצוע הסטטיסטיקה, שאותו ממש לא הבנתי, אבל כמובן שזה היה הרבה יותר מסטטיסטיקה.
היום אני יודעת שזה היה הצעד הראשון שלי, הפעם הראשונה שהעזתי באמת לסטות מהנתיב המתוכנן (מגיל אפס ההורים שלי פתחו לי חסכון גחלת לחינוך גבוה, והיה ברור שלשם אני אמורה להגיע).
אבל לא עזבתי סתם.
עזבתי כדי למצוא משהו שאני אוהבת, כדי ללמוד משהו שבאמת גורם לי להרגיש שאני יוצרת ומפתחת את עצמי.
אז הלכתי ללמוד הנדסאות דפוס במכללת הדסה בירושלים.
אותה עיר, רק מקום אחר.
איזה תענוג – כיתה אחת מצומצמת (לשמחתי עברתי את מבחני הקבלה וראיונות הקבלה המחמירים שלהם), עשייה כייפית, מורים יצירתיים, חברים, ומקום נפלא ללמוד בו.
כל הבוגרים נחטפו מיד עם סיום הלימודים, כי זה היה המקום היחיד בארץ שבו אפשר היה ללמוד את המקצוע הזה, וכך מצאתי את עצמי מיד עם סיום הלימודים באחד המוסדות המוכרים והוותיקים ביותר בארץ – חברת פלפוט.
ופה מתחיל הסיפור האמיתי…
כי חברת פלפוט מתמחה ביומנים, לוחות שנה, גלויות וכו' (בכל אופן זו הייתה ההתמחות שלה בתקופה שאני עבדתי שם) ואותי זה לא ממש עניין.
ואז שמתי לב שיש לקוחות שמגיעים לחברה ויש להם כל מיני דברים נוספים שהם עושים – עלונים, קטלוגים, ספרים…
פניתי אליהם ובתמיכת המנהלים שלי פתחתי את "מחלקת עבודות מיוחדות" 🙂
בהתחלה זה היה קוריוז – פה פלייר, שם עלון, תוויות לבגדים…
ולאט לאט זה תפס תאוצה, ו"המחלקה" (שהייתה בעיקר אני!) הייתה מפוצצת עבודה.
איזו גאווה זו הייתה עבורי, ילדה בת 25, לעבוד מול הלקוחות הבכירים ביותר של החברה, להנחות את המחלקות האחרות שהיו אמורות לתת שירות ללקוחות, ולעשות משהו חדש.
לגמרי חדש.
כזה שעוד לא היה קודם.
============

אני באמת מאמינה שהאופי האמיתי שלנו, היכולות שלנו והתשוקה שלנו מגיחים לפעמים ונותנים לנו רמזים למה שאנחנו באמת רוצים ויכולים להיות. רובנו לא שמים לב. אני לא שמתי לב. הייתי שקועה בעשייה.
אבל כמו שסטיב ג'ובס אומר – מגיע השלב בחיים שבו אתה יכול לחבר את הנקודות.
'מחלקת עבודות מיוחדות' הייתה עבורי הישג יוצא דופן, ורמז ליכולת שלי להניע תהליכים, לסחוף אחרי אנשים, לבצע לבצע לבצע ו.. לבצע את הדברים על הצד הטוב ביותר.
איזה שיעור לחיים
ואם קראתם את הפוסט עד עכשיו, תגידו לי – האם גם לכם יש איזו "מחלקת עבודות מיוחדות" שהוציאה מכם את הטוב ביותר, ואולי אפילו לא שמתם לב?

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר