6 החלטות שכדאי לקבל בשנה החדשה

שנה טובה

כאשר אנו באים להגדיר לעצמנו מטרות ויעדים לשנה החדשה, יש משהו חשוב שכדאי שנבין: רק כ-30% מהאנשים בעולם באמת מסוגלים לעמוד בהבטחות שלהם לטווח ארוך.

לכן, חשוב מאד ללמוד להבטיח לעצמנו הבטחות שיעצימו ויחזקו אותנו, ולא כאלו שיהדהדו בראשנו חודשים רבים ויביאו אותנו לתחושת תסכול, אשמה או חוסר מסוגלות.

6 הדברים עליהם אני מדברת במאמר זה נכתבו מתוך תפיסת העולם הזו, ואתם כמובן מוזמנים לבחור את מה שנכון עבורכם, או לחלופין – לכתוב לעצמכם רשימה חדשה.

 

1…הטכנולוגיה משנה את העולם.

זו עובדה קיימת, בין אם אתם מרוצים ממנה ובין אם לאו.

הסעיף הראשון עוסק בחוויה הטכנולוגית שלנו, ובהבנה שתחושת נוחות עם העולם הזה מעניקה לנו הרבה יותר מתחושת מסוגלות. היא מעניקה לנו פרספקטיבה רחבה יותר, היכרות עם ידע חדש ונפלא וכן – לא פעם גם היכרויות חדשות.

אני זוכרת נפלא את אותו יום שבו החלטתי להכיר את רשת לינקדאין. רוב משתמשי הפייסבוק נמנעים ממנה. משום מה היא נראית לנו מאיימת, רצינית, לא ידידותית.

אז החלטתי ועשיתי. פניתי למומחית וביקשתי ממנה ללמד אותי על הרשת הזו, לעזור לי לעשות את הצעדים הראשונים כדי שארגיש נוח. קצת כמו אמא שמלווה את הילד שלה ביום הראשון של בית הספר. ידעתי לבקש עזרה.

ההתחלה אמנם הייתה קצת צולעת, אבל היום יש לי פעילות מבורכת ברשת הנפלאה הזו, כ-7,500 אנשי קשר וקבוצת בעלי עסקים נהדרים שזכיתי להכיר. בנוסף כמובן שרכשתי לקוחות חדשים ופיתחתי את העשייה העסקית שלי מול קהל חדש.

אז ההמלצה הראשונה שלי אליכם – בחרו איזושהי טכנולוגיה חדשה שלדעתכם תעזור לכם לגדול ולצמוח, וצאו איתה לדרך בשנה החדשה.

 

2…אזור הנוחות הפך מזמן למושג מוכר.

רוב האנשים מתייחסים אליו בשלילה, ואני חושבת (ופועלת) אחרת.

מבחינתי הכי חשוב עבורי שיהיה לי נוח, שארגיש במקום הנעים והטוב לי ביותר. ועם זאת מאד חשוב לי לצמוח ולהתפתח. נכון, זה כיף לפעמים לשקוע בכורסה, אבל עוד יותר כיף לקום ממנה עם אנרגיה ושמחה לקראת משהו נפלא שמחכה לנו.

התפיסה שלי בנוגע לאזור הנוחות מעט שונה. אני מדברת על הרחבת אזור הנוחות, ולא על יציאה מאזור הנוחות. בכלל, אני פחות בעד דרמטיזציה של הדברים, ויותר בעד הקשבה.

אז הסעיף הזה עוסק בהרחבת אזור הנוחות שלכם, בהתנסות בדברים חדשים עם אנשים חדשים ואולי גם במקומות חדשים.

נכון, לפעמים זה פחות נוח בהתחלה, אבל אם אתם מקיפים את עצמכם באנשים הנכונים – כל פעולה שתעשו תתמוך ותצמיח אתכם.

בשנה האחרונה אני הלכתי ללמוד משהו שנראה לי די מאיים, ידע חדש שמכיל המון פרטים שנראו לי מרחוק מפחידים ומורכבים, במיוחד עלי – שתפסתי עצמי כבנאדם של התמונה הגדולה ולא של הפרטים הקטנים.

בכל זאת הלכתי, ואני יכולה לומר לכם היום, בפרספקטיבה של כמעט שנה מאז שיצאתי לדרך, שזו הייתה אחת ההחלטות המשמעותיות, החשובות והנהדרות שקיבלתי בחיי.

אז תשאלו את עצמכם – מה יגדיל וירחיב עבורכם השנה את אזור הנוחות, וצאו לדרך!

 

3…שימו את הראש בצד

כן, ברור לי שהסעיף הזה יכול להישמע לחלקכם קצת מוזר, והנה מגיע ההסבר.

מגיל צעיר מאד מלמדים אותנו לסמוך על המחשבות שלנו.

מהן אותן מחשבות? מידע שמעל 99% ממנו נקלט דרך מערכות החושים המורכבות (שמיעה, ראייה, ריח, מישוש, טעם), החינוך, החברה, האמונות שאימצנו לאורך השנים (שאת רובן שמענו באיזשהו מקום בחוץ) ועוד.

אחוז אחד בודד מתוך כל המחשבות שמתרוצצות בראשנו הן יצירה חדשנית ובלעדית שלנו.

(יש אנשים שאצלם זה יותר, אבל עדיין הפרופורציות דומות).

ורוב הפעולות שאנו נוקטים מושפעות מאותן מחשבות והתניות ופרדיגמות שאימצנו עם השנים.

הסעיף הזה עוסק בהקשבה לגוף.

בהבנה שהידע הבסיסי, המקורי, הבלתי מודע והאינסטינקטיבי שאיתו כל אחד ואחת מאיתנו הגיע לעולם – קיים בתוכנו. רק שבדרך כלל אנו נוטים לבטל אותו כלאחר יד.

תחושת בטן? שטויות, בטח אכלתי משהו לא טוב.

צמרמורת? לא נורא, נלבש משהו חם.

מחנק בגרון? בטח התקררתי.

כל אלו, ורבים אחרים ונוספים הם דרכו של הגוף לבטא את עצמו, את הידיעה הפנימית שקיימת בכולנו לגבי מה שנכון או מה שלא מדוייק עבורנו. ואנו נוטים להתעלם.

כי אם המוח אומר לי שצריך יותר כסף, סביר להניח שלא אתייחס לאזהרות הסכנה שמאותת לי הגוף. או אם המוח אומר לי שאני צריכה לקבל איזושהי הצעת עבודה, סביר להניח שפחות אשים לב להתכווצות בבטן.

התרגיל הוא לשים את הראש בצד. ממש כך. לדמיין שהראש בצד, והוא לא משתתף כרגע בהחלטה, ולנסות להקשיב לגוף. תנסו. מקסימום תתחברו השנה לגוף שלכם מחדש.

 

4…עשו משהו ללא מטרה

התכנות המודע והבלתי מודע שלנו לפעול, לעשות, להשיג, להתקדם, להצליח, להשפיע וכל שאר המושגים המתלווים לחיים על פני כדור הארץ, בכל הרבדים של החיים, שם לנו תמיד יעד מוגדר.

בסעיף הזה אני מזמינה אתכם להתחבר מחדש לסקרנות שלכם, לגבי משהו שפשוט כיף לכם איתו או "סתם" מעניין אתכם. זה ממש לא חייב להיות קשור לעבודה, למרות שדברים מעניינים יכולים לקרות. כמו שסטיב ג'ובס סיפר בנאום המפורסם שלו באוניברסיטת סטנפורד על כך שכאשר נשר מהלימודים הלך להנאתו לקורסים לקליגרפיה. בסופו של דבר הוא יצר את אפל, המחשב הראשון בעולם עם פונטים מעוצבים, וכמובן שכל השאר היסטוריה.

אם אתם בוחרים לשפר את רמת הידע שלכם בתחום מסוים להנאתכם – עשו זאת.

אם משהו חדש לגמרי מסקרן ומעניין אתכם – למדו אותו.

לא לכל דבר יש מטרה או כוונה מוגדרת.

בעיני חשוב לא פחות (ואפילו יותר) ליהנות מהדרך.

 

5…אחד המושגים היפים שקיבלתי מהספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון הוא "זמן אמן".

היא מסבירה שם באריכות, ומתרגלת עם הקוראים את השעות או הימים בהם כדאי להתנתק מהיומיום, ואני מוסיפה ומרחיבה – לכבות את המסכים. הרגעים בהם אנו נמצאים עם עצמנו או שוקעים באיזושהי עשייה מהנה ומנותקת מכל מה שמסביב.

הזמן הזה הוא הזמן שבו אנו מרוקנים את הכוס כדי לפנות מקום לדברים חדשים, לרעיונות חדשים, לכל מה שכרגע אין לנו יכולת לראות או לשים אליו לב.

בעולם שבו אנו מוצפים בגירויים מכל עבר, המוח שלנו עובד שעות נוספות כדי לסנן את העיקר והטפל, וקצב החיים רק הולך וגובר – חשוב מאד לאפשר לעצמנו לנשום. פשוט לנשום.

אפשר לחסום שעות ביומן, אפשר ללכת לספורט, להתחיל את היום בחוף הים, לעשות מדיטציה, לנסוע לחופשה קצרה, או להקדיש יום אחד בחודש להיות עם עצמכם.

באמת שלא משנה מה תבחרו. העיקר שתעשו את זה.

לדוגמה, אני מתחילה לפחות 4 בקרים בשבוע בספורט אינטנסיבי (ספינינג, קיקבוקס או עיצוב אירובי) שבמהלכם כל מה שהיה לי בראש פשוט מתנקה עם הזיעה.

תכננו לעצמכם זמן להתנתק. לא סתם כך על הדרך, בתקווה שזה יסתדר לכם, כי זה אף פעם לא מסתדר מעצמו. השוטף שוטף אותנו כל הזמן, ועלינו האחריות לדאוג לנשמה ולנשימה.

 

6…פרגנו לעצמכם – בענק! על הכל! כל הזמן!

אנחנו שוכחים לראות את עצמנו, את ההשקעה והמאמץ, את האכפתיות וההקשבה, את ההתכווננות והעשייה. פשוט שוכחים. הסיבה היא שכל מה שאנחנו עושים נראה לנו מובן מאליו. כאילו מה, אז עשיתי מצגת מדהימה. כל אחד יכול לעשות את זה… מכרתי עוד ערכה, כולם יכולים למכור, לא?… קמתי בבוקר לספורט. צריך אז קמים, נכון? (לא. לא נכון!) וכן הלאה.

שום דבר מכל מה שאתם עושים אינו מובן מאליו!

כי תמיד יכולתם לבחור שלא לעשות אותו, או לעשות אותו אחרת.

וגם אם לא קיבלתם את התוצאה הרצויה – זה באמת לא מה שחשוב. פרגנו לעצמכם על הרצון והכוונה, על עצם העשייה גם אם הסיום שונה מזה שציפיתם לו.

חמלה היא מילה נהדרת. לא רק לאחרים. בעיקר לעצמנו!

 

שנה טובה ומתוקה אנשים נפלאים!

*המאמר בהשראת הטור של נירית כהן בגלובס, וכמובן עבר שינויים, הוספות והתאמות לתפיסת עולמי.

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר