לפעמים היא צריכה אהבה

heart2

לפעמים היא צריכה אהבה.

לא רק צריכה. רוצה. זקוקה. עורגת. מוכנה ללכת עד סוף העולם שמאלה, כדי להיות במקום הזה של ה HAPPY END, של הסרטים ההוליוודיים, שהיא בזה להם בפרהסיה.
בכל פעם שאחת החברות שלה מספרת שראתה עוד סרט רומנטי חדש וסוחט דמעות, היא לועגת ומתרחקת בהפגנתיות.
לא בשבילה כל הפוציניו מוציניו הזה.
היא אדם ריאלי, עם שתי הרגליים על הקרקע. היא מבינה שמוכרים לה חלומות, ולא מוכנה לקנות.

אבל לפעמים, כשהיא לבד עם עצמה, היא צריכה אהבה.
בדיוק את אותה אהבה דביקה שפועלת באופן מדוייק על בלוטות הדמע, אותה אהבה שהיא לועגת לה בחוץ, וכל כך פוחדת ממנה מבפנים.

רק היא יודעת כמה זה כואב, להכחיש את הצורך באהבה.
זה התחיל כשהחבר הראשון שלה, יונתן, הודיע לה שהוא מעדיף לא להתחייב להיות רק עם מישהי אחת. כבר בגיל 17 הוא היה מניאק. טוב, את המילה הזו היא לא אומרת אף פעם. רק חושבת אותה. ומרגישה אותה, עם כל המטען של השנאה…
ואז היא פגשה את איציק ששרת איתה באותו בסיס, והיא גילתה שבלילות שבהם הוא כביכול "שמר" הוא בעצם נפגש עם הפקידה הפלוגתית תמר.

עבורה זה הספיק.
היא הבינה את השיעור.
ומגיל 18 היא מכחישת אהבה.
מוכרת לכל מי שמוכן לשמוע את הדעות המוצקות שלה על ההורמונים והכימיה שמנהלים את כל המתאהבים לרגע, שופכת על ראשם של המאזינים ההמומים מתודולוגיות שלמות שפיתחה על מערכות יחסים ללא מעורבות רגשית, ללא תלות, על בסיס של צרכים פיזיולוגיים, רגשיים, תדמיתיים…

כן, היא משהו מיוחד. היא יודעת.
וכל זה ארוז בצורה אינטליגנטית להפליא, מגובה בכושר דיבור סוחף על גבול הדמגוגיה, כל כך משכנע, עד שהיא מצליחה לפעמים לשכנע אפילו את עצמה!

אבל לפעמים, כשהיא לבד, היא צריכה אהבה.
בדיוק את אותה אהבה רומנטית שגורמת ללב לרעוד, זו שלוקחת את כל המתודולוגיות והמחשבות ומוחקת אותן בלי שום בעיה כאילו אין להן זכות קיום, זו שמתגברת בקלות על כל מה שעומד בדרכה.
אהבה אמיצה,
אהבה חסרת גבולות,
אהבה מטורפת,
שתנתק אותה כרוח סערה מהאחיזה שלה בקרקע המציאות
ותסחוף אותה למחוזות לא מוכרים של התלהבות ותשוקה.

תגידי, את רצינית?
זה מה שאת באמת רוצה?
ומה עם הכאב?
ומה עם שברון הלב?
ומה עם הטירוף וחוסר השליטה?

ברור לה שהיא טיפסה גבוה על העץ, וכל החברים שלה למטה מביטים בה בציפייה דרוכה – לאן תלכי עם זה עכשיו, מכחישת אהבה שכמוך?

איך עוברים מהכחשה לגעגוע?
איך מתגעגעים למשהו שלא מכירים בכלל?
ואיך אורזים את כל זה בעזרת אינטליגנציה ויצירתיות אינסופית, וממתינים בתקווה ובציפייה ליום שבו יתהפך הגלגל?!

לפעמים, כשהיא לבד, היא צריכה אהבה.
ואז, בעדינות וברכות אינסופית, היא אוספת אליה את כל החלקים העצובים, הדחויים והפגועים,
ומבטיחה להם
שיש עוד תקווה.

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר