לסבתא שלי יש כנפיים

angel-wings-symbolize_7b242b193fb32739
לסבתא שלי יש כנפיים.
תמיד ידעתי את זה, אפילו שהיא לא גילתה לי מעולם. כל הזמן הסתירה אותן מקופלות, צמודות חזק חזק לגוף, מסתירה אותן מתחת לשמלה ולסינור הגדול שכל הזמן הייתה לובשת.
אף פעם לא שאלתי אותה למה היא מסתירה אותן, את הכנפיים היפות שלה. הרגשתי שזה משהו שלא נעים לה לדבר עליו, כמו סוד, כמו איזה פגם שאסור שאנשים יידעו.
אז שתקתי.
שיתפתי איתה פעולה, ולא סיפרתי לאף אחד.
לפעמים חשבתי לעצמי שזה פשוט לא יכול להיות שאני היחידה שיודעת את זה. מה, באמת? כל האנשים שהיא פוגשת, הירקן בחנות שמתחת לבית, הקצב הקבוע שאליו היא הולכת כל יום שישי שברגע שהוא רואה אותה אומר תמיד: "הנה הגיעה הנסיכה גיברת (ככה עם חיריק מתחת לגימל) אהובה האהובה. כמה טוב שהגעת" – מה, גם הוא לא רואה? לא יודע?
לא יכול להיות!
וככה שמרתי יחד איתה את הסוד.
לא שאלתי אותה אף פעם למה זה סוד, ולמה אפילו איתי היא לא מדברת על זה. כיבדתי את הרצון שלה בפרטיות, אפילו שפעם כשישנתי אצלה קמתי באמצע הלילה וניגשתי אליה לחדר וראיתי אותן, את הכנפיים הנפלאות העדינות והכמעט שקופות שלה מציצות מתחת לשמיכה, וניגשתי לכסות אותה בעדינות כדי שלא תתקרר.
סבתא שלי מלאך. טוב אולי לא מלאך. אולי בעצם מלאכית. הרבה זמן לא ידעתי אם יש דבר כזה – מלאכית, אבל מה שזה לא יהיה, ידעתי שסבתא שלי כזו.
לפעמים הייתי מדמיינת שהיא פורשת כנפיים ומדהימה את כולם.
ככה סתם, כשהיינו הולכות יחד ביום שישי לשוק, הייתי מחייכת לעצמי ומדמיינת איך הכנפיים השקופות הזוהרות של סבתא פתאום נפרשות וכולם נדהמים ונעצרים ונועצים בנו מבטים של קנאה.
כי זו סבתא שלי
ורק לי יש סבתא עם כנפיים
ואז היינו מגיעות לסומו הקצב ושם כבר הייתי מתביישת כי הוא כל הזמן היה מדבר על הגיברת הנסיכה אהובה האהובה ומתכוון לסבתא ואני התביישתי לשאול אם הוא יודע שיש לה כנפיים מתחת לשמלה.
עד שיום אחד זה קרה!
הייתי כבר כמעט בת תשע, וסבתא אמרה שתכין לי עוגה יפה לכבוד יום ההולדת ושאלה איזו עוגה אני רוצה, ואמרתי לה את זה. העזתי להגיד לה שאני רוצה עוגה של מלאכית עם כנפיים, בדיוק כמוה.
היא חייכה ושאלה למה אני מתכוונת, אז אמרתי לה שאני יודעת. אמרתי לה שראיתי את הכנפיים שהיא כל הזמן מסתירה ושאני יודעת שהיא לובשת את כל השמלות הגדולות האלו ואת הסינרים כדי שאנשים לא יציקו לה ושהיא לא צריכה לפחד ממני כי אני לא אגלה לאף אחד את הסוד, כי זה רק הסוד שלנו, ושאני יודעת שכשאני אגדל גם לי יהיו כנפיים בדיוק כמו שלה, כי מלאכיות עוברת בירושה.
סבתא בכתה.
בהתחלה לא הבנתי למה היא יושבת מולי עם חיוך מאוזן לאוזן ובוכה בשקט. דמעות שקופות שנוזלות לה מהעיניים והיא אפילו לא מנסה לנגב אותן.
נבהלתי, כי חשבתי שאולי היא לא רצתה שאני אדע את הסוד שלה, ושאולי היא אפילו קצת כועסת, אבל היא הצליחה לבלבל אותי עם החיוך אז ישבתי בשקט וחיכיתי שהיא תגיד משהו, והלב שלי דפק כל כך חזק עד האוזניים כי לא ידעתי מה יהיה עכשיו אחרי שגיליתי לה שאני יודעת את הסוד שלה.
אבל סבתא פשוט חיבקה אותי חזק חזק חזק ואמרה לי: בטח, קטנה (ככה היא קראה לי אפילו שכבר הייתי ממש גדולה כמעט בת 9!) בטח שאכין לך עוגת יום הולדת של מלאכיות.
וככה עכשיו יש לי יום הולדת וכל הילדים מסביב אומרים וואוו ושיואווו ואיזו עוגה מיוחדת יש לך ואפשר חתיכה מהכנף הנוצצת ומתי כבר אוכלים את העוגה ואיזה כיף לך שיש לך סבתא שיודעת להכין כאלו עוגות מיוחדות…
ואני מחייכת לעצמי עמוק בלב כי אני יודעת שהעוגה היא רק סימן,
ושממש עוד כמה שנים גם לי יהיו כנפיים של מלאכית
בדיוק כמו של הסבתא שלי
הכי מיוחדת בעולם!

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר