יום פח

start over 3

פח
לא סתם פח
יותר פחחחחחח
כזה עם ח' גרוני וארוך עד שנגמר האוויר והלב מתחיל לדפוק עמוק בתוך הנשמה.
מהרגע שפקחה את העיניים היא ידעה שהולך להיות לה יום פח.
טוב, זו לא הייתה ממש הפתעה. היום הזה כבר מתוכנן המון זמן מראש, אבל היא מאמינה שכל דבר בשעתו, ושצריך להתמודד עם מה שקורה בזמן שהוא קורה, ושאין טעם להתעסק עם דברים לפני שהם תכל'ס נוחתים בחייה.
או במילה אחת – היא מאמינה בהדחקה.
כן, למה לא?
הדחקה עובדת עבורה מצוין. שנים שהיא מדחיקה אנשים, אירועים, ואפילו מחשבות. מבחינתה זו דרך נפלאה לשדרג את חייה בערך באלפיים מעלות, כי אז יש לה חופש בחירה.
אוייש, כמה שהיא אוהבת את חופש הבחירה.
יש לה חופש בחירה נפלא לא לזכור את המילים המקטינות והמצמצמות שאמא שלה הייתה נובחת עליה מהרגע שהתחילה לפרוח וללבלב, מהרגע שהחזה שלה התחיל להציץ מתחת לחולצות בית הספר, מהרגע שבנים התחילו להתדפק על דלתות ביתה, מהרגע שהסתכלה במראה וכבר לא הייתה ילדה אלא נערה מתפתחת. כמה שאמא שלה סבלה. כל יום שבו היא פרחה הפך את אמא שלה ליותר ממורמרת ורעה, ליותר צינית וקשה, ליותר… טוב, אין מילה אחרת – אכזרית.
היא ממש מעדיפה להדחיק את זה. בשביל מה זה טוב לזכור את הקנאה הלא שפויה הזו שבתוכה היא גדלה? וכמובן את האהבה האינסופית שהורעפה על שני אחיה שלא הבינו בכלל מה קורה. בשביל מה זה טוב?
הרבה יותר פשוט להדחיק.
יש לה חופש בחירה גם לא לזכור את כל הפעמים של הגברים שהטרידו אותה, שנדחקו אליה ונגעו בה ורמזו רמיזות מיניות גסות והשפילו אותה במבטים ואפילו במילים. כמו המפקד שלה בצבא שלא היה מסוגל להיות איתה באותו חדר בלי לגעת בה, או הבוס שלה במקום העבודה הקודם שכל הזמן המציא בדיחות על בלונדיניות כוסיות שמוצצות בכל פעם שהיא הייתה בסביבה, ואפילו המרצה שלה באוניברסיטה שפירגן לה על העבודה הנהדרת והזמין אותה אליו הביתה ל"שיעור פרטי"…
והיא? ספגה הכל.
הרי זה ברור, אין מה לעשות. ככה היא יצאה. בחורה יפה. מושכת תשומת לב. גבוהה, חטובה, נחמדה, בלונדינית… לא צריך הרבה יותר בשביל שגברים ירשו לעצמם להיות חזירים בחברתה.
כל כך הרבה זמן היא הרגישה אשמה. מסכנים, הם לא יכולים להתאפק. היא צריכה להתלבש יותר צנוע וללבוש בגדים גדולים כדי לא להבליט את הגזרה היפה שלה, היא זו שחייבת להחביא את עצמה כדי שחס וחלילה הם לא יתפתו, כדי שלא תבוא להם בעיניים והם לא יוכלו להתאפק, המסכנים…
אז היא מדחיקה.
ומשכנעת את עצמה שזו הבחירה החופשית שלה. הבחירה לא לזכור.
והנה הגיע היום הזה,
יום פח
כי החיים שלה כבר הרבה זמן יצאו ממסלולם.
הזיכרונות צפים בכל מיני מצבים לא צפויים, וגורמים לה להיות מישהי שהיא לא אוהבת. בן הזוג שלה כבר לא מבין מה קורה, למה היא לא מקבלת את האהבה שלו, למה היא כל הזמן צריכה הוכחות, למה היא לא מרגישה ראויה… הפירגונים במקום העבודה עוברים לה מעל הראש. היא לא מאמינה לאף אחד!
והנה היום הזה – יום של פח או יותר נכון של פחחחחחח
שבו היא הולכת לנקות את הכל
לפנות מקום בנשמתה
לבחור מחדש בעצמה
לחשוף את ליבה ואת כל מה שעברה,
לשתף אדם נוסף ולבקש עזרה.
הפגישה הזו קבועה ביומן, והיא הכי רוצה לבטל, להמשיך להדחיק, אבל יודעת שאסור. שהיא בישורת האחרונה, ושסוף סוף הגיע היום שבו היא זורקת את כל הזבל שאספה בחייה ומתחילה מחדש.
יום של פח
ויום של התחלות חדשות.

מוזמנים לשתף:

מוזמנים ליצור איתי קשר